פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ב׳:ז׳

2 זו בגיטין מה שאין כן במתנה. הך מימרא דר' יוחנן עיקרה בגיטין ירושלמי פ' הזורק עלה דההיא דתנן היתה עומדת ברה"ר וזרקו קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת ועלה קאמר ר' יוחנן דקרוב לה שנינו ואפילו מאה אמה וקרוב לו שנינו אפילו מאה אמה וקאמר ר' יוחנן זו בגיטין זה הדין דוקא בגיטין משום דבשמירה תליא מילתא מה שאין כן במתנה דאפילו קרוב לו מצי הנותן למהדר ביה אי הוי חוץ לארבע אמות דמקבל וכדרך שסדורה שם כתבוה כאן:

3 רובא דר' יוחנן. כמו רבבא כלומר המלמד שלימדו לר' יוחנן והמלמד שלימדו לריש לקיש הן אלו כדמפ' ואזיל:

4 שאינו זוכה בה מדעת אחר. שאין דעת אחרת מקנה אותה:

5 הרי הוא זוכה בתוך ד"א. דוקא ולא חוץ לד"א:

6 מתנה שהוא זוכה בה מדעת אחרת ולא תליא ברצונו בלחוד אלא גם בדעת הנותן לא כל שכן דבעינן תוך ד"א:

7 ורובא דר"ל. דאמר במציאה יכול לזכות לחברו תוך ד"א:

8 מתנה שאינו זוכה בה בתוך ד"א. אלא מטעם דעת אחרת:

9 הרי הוא זוכה בה. כשחברו רוצה:

10 מציאה שהוא זוכה בתוך ד"א. בלי דעת אחרת. לא כ"ש. כשיש דעת אחרת לזכותו בתוך ד"א דזכי: